כן, עוד פודקאסט על כדורגל. רק ששלנו לא רק על כדורגל. הוא על גרמניה. על החברה שלה. על הפוליטיקה בה. על האלמנטים שמרכיבים אותה. ובעיקר, על הסיפורים שהופכים את גרמניה למה שהיא, לטוב ולרע. איך נציג את כל אלה? ובכן, דרך הכדורגל. דרך הפוּסְבָּאל.
קודם כל, נציג את עצמנו:
אני אדם, בן 31, נולדתי באופנבאך, גרמניה, וגדלתי בערד. אחרי השירות הצבאי עזבתי את הארץ ומאז אני מתגורר בדיסלדורף. אמא שלי גרמנייה, גדלתי עם השפה, התרבות וההרגלים, אבל חשוב מכל: גדלתי עם בורוסיה דורטמונד. אני בעל מנוי לזודטריבונה של הווסטפאלן שטאדיון (אזהרה: השם "זיגנל אידונה פארק" עלול לגרור חסימה), אותו היציע המכונה בעגה הבינלאומית "הקיר הצהוב", ומנהל את מועדון האוהדים הישראלי של השווארצגלבן. כבר 5 שנים שאני נמצא בכל משחק בית, והולך גם ללא מעט משחקי חוץ. אחד הדברים שמייחדים את בורוסיה דורטמונד כמועדון הוא תרבות האוהדים התוססת, הדמוקרטית והמגוונת שיש בה, תרבות אוהדים שאני וחבריי חלק פעיל ממנה. אם דרך אולטראס, חוליגנים, Kutten (הסברים יגיעו בפודקאסט) או סתם מועדוני אוהדים "רגילים", מפה שואב המועדון הענק הזה את כוחו ומהווה דוגמה לאופן בו הרבה מועדונים אחרים בגרמניה פועלים. מאחוריי שנים של קשרים עם גורמים שונים במועדון, כמו גם עם האלמנטים השונים מסצינת האוהדים של דורטמונד. בנוסף, אני מסתובב בהרבה מגרשים אחרים בגרמניה כגראונדהופר.
אני פליקס, בן 33, במקור מאשדוד. אני גר בקלן (ועוד נדון ביחסים העכורים בין הערים בהן אנחנו גרים), ועובד כעיתונאי בדסק הספורט של דויטשה וולה, השידור הציבורי בגרמניה. עברתי לגרמניה לפני כחמש שנים, מבלי תוכניות מוקדמות, והייתי צריך ללמוד כל מה שאפשר על המדינה הזו והחברה שלה במינימום זמן. איך עשיתי את זה? ובכן, כדורגל. במשך כמה עונות ברציפות, חרשתי את גרמניה כדי לחוות את הכדורגל פה ממקור ראשון. מבונדסליגה וצ'מפיונס ליג, דרך משחקי נבחרת ועד הליגות הנמוכות. כך למדתי את כל מה שאני יודע: על המצב הפוליטי במדינה, על התפישה של מה זה ימין ושמאל כאן, מהם הגבולות והקצוות החברתיים, וחשוב מהכל: כך למדתי לדבר גרמנית. במקביל לכל זה, רצה הגורל ועברתי לעיר בה נמצאת קבוצת הפוטבול מנג'ר שלי, 1. אף צה קלן. אני כיום חבר מועדון והולך כמעט לכל משחק, בזודקורבה של המונגרסדורפר שטאדיון (דין "זיגנל אידונה פארק" כדין "ריין אנרגי שטאדיון") ובחוץ, ולא תצליחו לשכנע אותי שקלן היא לא העיר הכי מדהימה בעולם עם קבוצת הכדורגל הכי משוגעת בעולם. כיום אני מסקר היבטים חברתיים ופוליטיים של הכדורגל כאן, כמו גם את תרבות האוהדים והאולטראס. בנוסף לדויטשה וולה, עבדתי בעבר גם עבור הבי בי סי, דר שפיגל, COPA90 והמגזין האמריקאי Forward.
למה אפשר לצפות מאיתנו? רצינות, תחקיר מעמיק, הרבה אהבה ותשוקה למשחק, כבוד למסורת ולהיסטוריה של הכדורגל כאן, הבנה של תרבות האוהדים והחברה בגרמניה ממקור ראשון (כי, ובכן, אנחנו חלק ממנה), חוויות אישיות, ובעיקר: סיפורים על כדורגל גרמני שספק אם תוכלו למצוא במקורות אחרים בעברית.
אז מה אומרים, Ja oder nein?